הון אנושי ונכסיי קריירה

נכתב ע"י עו"ד אילנית שבת

כאשר בני זוג מחליטים להינשא או להקים יחידה משפחתית, ברבים מהמקרים יתבטא אורח החיים הזה באיחוד הכישרונות, המיומנויות והמומחיות של כל אחד מבני הזוג, במטרה ליצור מעין "עסק" מצליח ומשגשג. נכון הוא הדבר, כי כל אחד מבני הזוג, נכנס למוסד הנישואין כאשר הוא מביא עימו כישורים אישיים מיוחדים או מיומנויות ייחודיות, השכלה או אף הכשרה אשר הושגו טרם הנישואין. אך באופן טבעי, כישורים ומיומנויות אלה, של כל אחד מבני הזוג, מתפתחים ומשתדרגים במהלך הנישואין ולעיתים אף נרכשת השכלה נוספת (להלן: "הון אנושי"). המטרה היא, בדרך כלל, אחת והיא לגרום להצלחתו של "העסק" המשפחתי, המקבל ומשנה צורה בהתאם לנסיבות הספציפיות של כל משפחה ומשפחה.

כתוצאה מתרומתו של כל אחד מבני הזוג לאותו עסק משפחתי, כל אחד מבני הזוג מושפע מהצלחתו של אותו עסק, ובמילים אחרות, מושפע מהצלחת הנישואין על תכניו. לכן כאשר בני הזוג מתגרשים, עולה בהכרח השאלה כיצד משפיעים הגירושין על חלוקת "העסק", אם בכלל, ואם אכן הם משפיעים, כיצד מחולק "עסק" זה.

עד לפני כשני עשורים, שאלה זו כמעט ולא נשאלה ואם נשאלה, היא הייתה היא עניין תיאורטי שלא מצא ביטוי בפסיקת בתי המשפט. הפסיקות הראשונות שניתנו בשאלות הללו, בשנות התשעים המוקדמות, דחו מכל וכל את דרישתו לפיצוי של בן הזוג שנפגע מפיתוח כישוריו של בן זוגו במהלך החיים המשותפים.

עם חלוף השנים, החלה להתקבל באופן חיובי הטענה שיש אי צדק במצב שבו בן זוג אינו מפוצה על כך שתמך בבן הזוג שהשקיע במהלך הנישואין בפיתוח הכישורים האישיים שלו. חלפו שנים עד שניתנה הלכה מחייבת בסוגיה זו בבית המשפט העליון. פסק הדין אשר הכריע בשאלה זו היה פסק הדין אשר ניתן בבע"מ 4623/04, שם נקבע כי הון אנושי או במונח השכיח יותר, נכסיי קריירה, הינו, כעיקרון, רכוש משותף. בהמשך תוקן חוק יחסי ממון באופן שהקנה לבית המשפט שיקול דעת, בנסיבות מסוימות, לסטות מהחלוקה השווה של הרכוש בין בני זוג, במצבים שבהם קיימת מחלוקת, בין היתר, בסוגיית ההון האנושי בין בני זוג.

חשוב לציין, כי למרות ההלכה שנקבעה בבית המשפט העליון, סוגיה זו, של חלוקת הון אנושי, אינה פשוטה כלל ועיקר. פסקי הדין אשר ניתנו ובהם נקבע כי הון אנושי הינו רכוש משותף, הינם מעטים ביותר עד לא קיימים. פסקי הדין העדיפו להכיר בזכות לפיצוי של בן הזוג אשר נפגע מרכישת הון אנושי על ידי בן זוגו וגם אז, הפיצוי לא היה בשווי מחצית משווי ההון האנושי אשר נרכש. הסיבות לכך, הינן רבות ומגוונות, החל מכך שההון האנושי, בניגוד לנכסים ממשיים כדוגמת כספים ונכסי נדל"ן, אינו מבוסס רק על ההשקעה המשותפת של בני הזוג ברכישתו, אלא גם בכישרונו האישי של בן הזוג, כמו כן הדבר הינו תוצר של הדרישות כבדות המשקל שקבע ביהמ"ש העליון על מנת שיהיה ניתן להכיר בהון האנושי כנכס בר איזון.

המסקנה בפועל היא, שכאשר קיימת בין בני זוג מחלוקת בסוגית ההון האנושי, האפשרויות בפסק הדין עשויות להיות שונות ומגוונות בשל הייחודיות הקיימת בסוג זה של מרכיב רכושי. שיקול הדעת הרחב, המוענק לביהמ"ש, כאשר עליו להכריע בשאלה זו, מאפשרת קשת רחבה של פתרונות.

על כן, קיימת חשיבות מדרגה ראשונה להבין לעומק את הסוגיה המיוחדת הזו וכן להכיר באופן מקיף את הגישות השונות הקיימות בפסיקת בתי המשפט. לא פחות חשוב הוא להבין את העקרונות העומדים בבסיס סוגיה זו וכן את דרכי הפתרון שלה, לצורך השוואה, גם במדינות אחרות.

מאמרים נוספים

פתרונות מעשיים ויצירתיים לניהול רכוש והון משפחתי

"ניהול מוצלח ונבון של ההון המשפחתי מתחיל כבר משלב החיבור בין בני הזוג וזאת באמצעות עריכת הסכם ממון נכון. הליווי המשפטי המקצועי נמשך כשהמשפחה מתרחבת"